משחק הכיסאות בגן – מחנך להשקפת עולם

האם  ישנם   בוגרי גן  בישראל שאינם  מכירים  את משחק הכיסאות? המשחק שבו מספר

הכיסאות קטן ממספר המשתתפים? כל הילדים מסתובבים סביב  במעגל לצלילי מוסיקה

עליזה- וברגע שהמוסיקה מפסיקה צריך לרוץ ולתפוס כיסא......   

לדאבוני,  אין גננת שאני פוגשת שלא מתלהבת מהמשחק ... 

מדוע לדאבוני? כי  בואו ננסה להיזכר איך הרגשנו כשלא נשאר לנו כיסא? איזו הרגשה

נוראית... הרגשה של כישלון.  הרגשה שלכולם יש ורק לי אין...   תחושה שאולי הייתי

"פרייר"   אולי לא דחפתי מספיק- לא דרסתי מספיק- לא רצתי טוב .... שהאחרים הרבה

יותר טובים ומוצלחים ממני..  שאין לי מזל...

סביר להניח ש בפעם הבאה כשהגננת תציע לי  לשחק  יעמדו בפני 2 ברירות:  או לא

להשתתף כדי לא לחוות שוב את התחושה הלא נעימה של להישאר בלי כסא – או 

 להחליט  לנסות להצליח- והפעם לדחוף חזק יותר- לרוץ חזק יותר – למהר ולתפוס- כי

אחרת לא יישאר...


אני מתארת לעצמי שאתם עכשיו מנסים להתווכח ולומר לי – כפי שאומרות הגננות:

"אבל ככה זה בחיים... בחיים צריך לדחוף... בחיים צריך לתפוס... החיים זה ג'ונגל..."

נכון- אלה הם הכללים בג'ונגל.  בג'ונגל רק החזק מנצח.  זו תפיסת עולם שהחיים הם

סולם צר  וארוך.ש
החיים הם פירמידה- תלולה.  שכדי לשרוד צריך לטפס על הגב של

האחרים- להפיל אותם – אולי גם להשמיד אותם.

כי אין מקום ואין מספיק משאבים לכולם.


האומנם כך? האם אנו רוצים לחיות בג'ונגל? במקום שבו כל דאלים גבר?  במקום שבו רק

החזק מנצח?  האם אין באפשרותנו


 להקים חברה מאורגנת- ששומרת על הזכויות של כולם? חברה מכבדת- ומאפשרת חלוקת

משאבים שיוויונית.


נכון שאני מתמקדת כעת במשחק בגן הילדים- אבל לדעתי ניתן מהמשחק הזה ללמוד  על

השקפת עולם הרבה יותר רחבה.    


ישנם שרואים את העולם כמקום מצומצם- צר וחסר משאבים- זו תפיסת עולם שמלמדת

להיאבק ולגזול לאחר – כי אחרת לא יהיה לי.   ולעומת זו ישנה תפיסת עולם  שמאמינה

שיש מספיק אוויר- מים ומזון לכולם- אם נתגייס ונחלק את המשאבים בצורה שיוויונית. אם

לא נאפשר ליחידים לגזול לדרוס ולהשתלט – יהיה מספיק לכולם.


הרי ידוע שיש מספיק -  יש מספיק כסאות בגן- ואפשר ללמוד  באמצעות המשחק –

התחשבות- עדינות- הקשבה- אורך רוח-  נדיבות...  


במקום לצמצם את מספר הכיסאות אפשר לשחק ולהתאמן בשיפור היחסים והאווירה בגן.


אפשר להציע  לילדים-  "בואו נתאמן בהקשבה למוסיקה.  נרוץ סביב הכיסאות וכשאתן

סימן  כל אחד יתיישב. בואו נראה מי נזהר ולא דורך על רגלי השני... מי נזהר ולא דוחף...

מי לא צועק? מי נחמד ונעים? "  


אולי אם נקפיד לשחק עם הילדים בגן את משחק הכיסאות הנעים והמתחשב ולא הדוחף

והדורס- הם יגדלו להיות בוגרים נעימים –


מתחשבים- אכפתיים  - והכי חשוב- בוגרים שדואגים לתת ולא לגזול...

  


כל הזכויות שמורות לענת אשד