חרם

החרימו את הילד שלכם - כך תעזרו לו : 

אחת החוויות הקשות לאדם, לפעמים אפילו יותר מלשאת כאב פיזי, היא להיות קורבן לחרם חברתי. הצורך בתחושת שייכות, כפי  שהדגיש אלפרד אדלר, הוא כמו אוויר לנשימה. כל אחד חייב להרגיש חלק משמעותי בשלושה מעגלי החיים: משפחה, חברה ועבודה. כשקבוצה מדירה/מחרימה את אחד מחברי הקבוצה היא גורמת לו להרגיש בלי אוויר, לכן כל מי שחווה חרם במהלך חייו זוכר את החוויה כדבר כואב ביותר.

 חרם מעיד על חולשת המוחרם אבל בעיקר על חולשת הקבוצה. בקבוצה שבה יש כאב, תסכול, השוואות, תחרותיות גבוהה, תקשורת לקויה וביקורתיות, קשה מאוד להתנהל ולכן הקבוצה מחפשת אמצעי להתחזק. החלש מאפשר לשאר חברי הקבוצה להתחזק בתחושת הערך והגיבוש, מכיוון שבהשוואה למוחרם השאר מרגישים הרבה יותר מוצלחים ופחות סובלים. הדבר מזכיר את תופעת ה”שעיר לעזאזל” שמתפתחת במשפחות שמתקשות לתפקד.

הרצון של ההורים ושל הצוות החינוכי להפסיק את החרם הינו חשוב ומשמעותי, אך יחד עם זאת, יש להכיר בכך שזו משימה לא פשוטה. הרבה פעמים התגובה האוטומטית של המבוגרים באה לידי ביטוי בהתערבות כוחנית ואגרסיבית מול הקבוצה המחרימה והדבר רק גורם להחרפת החרם.

 הנה המלצות להורים ולצוותים החינוכיים איך להגיב כשמגיע לידיעתם שאחד מילדי הכיתה מוחרם:

איך מומלץ לא להגיב:

 1. ככל שחברי הקבוצה ירגישו שמנסים לכפות עליהם את הילד המוחרם וירגישו שמנסים לנהל אותם, כך המצב יחמיר. ככל שיכעסו עליהם יותר, הקבוצה תרגיש פגיעה וכדי לפצות את עצמה היא תנסה להתחזק באמצעות פגיעה בילד המוחרם.  הקבוצה תעביר בכך גם  מסר סמוי לצוות החינוכי של – “אתם לא יכולים לקבוע לנו את הדינמיקה הקבוצתית”. זו אשליה לחשוב שאם המורה דיברה על הנושא או אסרה על החרם הוא יפסק. ילדים יכולים לשחק משחק כפול. הם יכולים להתנהג מול עיני המורים כנופת צופים, בעוד שהחרם ממשיך להתקיים מתחת לפני השטח.

 2. לא מומלץ לאסוף את הילדים המחרימים ולנסות לגייס אותם לקבל לשורותיהם את המוחרם. הילדים המחרימים עלולים להרגיש מאוד משמעותיים מכך שפונים אליהם ומבקשים את עזרתם. הם עשויים להשיב בחיוב כדי לעשות רושם טוב על הצוות החינוכי, אבל הקבוצה לא תאפשר לקחת ממנה את “הדבק”.  הדבר יבוא לידי ביטוי באירועים הלא פורמליים. הם ימשיכו להחרים, לא להזמין למסיבות, לא לשתף או להמשיך להשמיץ בשיחות סגורות ואינטימיות.

איך מומלץ להגיב:

1. העצמת המחרימים: על הצוות החינוכי מוטלת המשימה של שיפור ושיקום האווירה בכיתה, חיזוק תחושת המחויבות ההדדית וחיזוק המנהיגים החיוביים בכיתה. על המורים בכיתה זו לעודד פעילויות גיבוש ושיתוף פעולה, להרבות בעידוד ולחזק את תחושת הגאווה הכיתתית.

2. חיזוק הדימוי העצמי והמיומנויות החברתיות של הילד: המבוגרים האחראים (ההורים והצוות החינוכי) צריכים להבין שהמוחרם עובר כעת תקופה מאוד לא פשוטה (בלשון המעטה). הביטחון העצמי שלו נשחק ולכן צריך להתגייס לעזור לו להרגיש  אהוב, מחובק ורצוי. צריך להיזהר מלשדר  מסרים מחלישים של רחמים ומסכנות. במקביל חייבים לעזור לו לשקם את תחושת הערך. תחושת השייכות של המוחרם תשתפר אם יאפשרו לו להרגיש אנ”י – כלומר- אהוב נחוץ יכול.

3.מעבר לכיתה אחרת: במצבים מסוימים אקט דרסטי של מעבר לכיתה אחרת יכול להוות עזרה ראשונה דחופה. המעבר וההשתלבות עשויים להצליח בשני תנאים:

 א. הילד המוחרם יועבר לקבוצה חזקה שיש בה אווירה טובה של חברות וערבות הדדית.

 ב.  הילד המוחרם יקבל הדרכה ותמיכה כדי שלא ישתמש במיומנויות הכושלות, ובכך להמשיך ולהתחפר במקום המוכר של הילד שמנדים אותו.

  על ההורים לבדוק אם הילד לא מהווה גם בבית “השעיר לעזאזל”.                                           האם הוא החוליה החלשה? עד כמה הבית מתנהל בשיתוף פעולה ועד כמה ההורים ערים לצורך לטפח     ולחזק את תחושת השייכות של בני המשפחה. כדאי לזכור שמיומנויות חברתיות הן שפה נרכשת. ניתן       ללמוד אותן בכל גיל. הורים שלומדים את השפה ומקנים אותה לילדים שלהם – נותנים להם כלים חשובים   להשתלבות בחיים.

המאמר התפרסם באתר סלונה- למעבר לאתר לחצו כאן
המאמר התפרסם באתר - "בין הצלצולים" - למעבר לאתר לחצו כאן


כל הזכויות שמורות לענת אשד