ילד סנדוויץ- ענת אשד

ילדי הסנדוויץ': הכל תלוי בממרח

הם לא בכורים וגם לא ילדי זקונים - היכרות עם ילדי האמצע שמחפשים את הדרך לליבם של ההורים

מאת: ליאת עיני, כתבת דוקטורס, 01/02/09  -  לצפייה בכתבה לחצו כאן

כשנולד ילד ראשון ההתרגשות היא עצומה, כזו שקשה לתאר במלים. ההורים ובדרך-כלל גם הסבים והסבתות מקיפים את הרך הנולד ומתייחסים אליו כאל משהו מיוחד במינו. כל תנועה שלו נבחנת בזכוכית מגדלת ומזכה אותו בתשואות, וזמן רב מושקע בהתפתחותו. מרגע שהמעגל מתרחב וילד שני נוסף לקן המשפחתי, ההורים מנסים למצוא את הנוסחה המתאימה לחלק את זמנם בין שני ילדים. נוסחה זו הופכת למורכבת יותר כשנולד השלישי, בייחוד אם מדובר בבן או בבת זקונים שלפחות מבחינה תדמיתית נחשבים למפונקים יותר. יוצא אפוא שלכל ילד יש "תפקיד" בבית כתוצאה ממיקומו במשפחה.

לדברי חלי ברק שטיין, פסיכולוגית חינוכית מומחית ומחברת ספרי הדרכה להורים, למיקום במשפחה יש השפעה על אופי הילד. "הבכורים הם אחראיים וקרובים למבוגרים כי הם נולדו ראשונים וכל תשומת הלב של ההורים והמשפחה ממוקדת בהם. הציפיות מהם", היא מאבחנת, "תמיד גבוהות. כשנולד האח השני, הבכור חווה את 'אובדן כס המלכות'; הוא כבר לא יחיד ומיוחד. הילד השני מתואר בדרך כלל כתחרותי יותר, כמי שנאבק על מקומו מול האח הגדול ומנסה להשיג ולהשלים את הפער. ואילו הצעירים מתוארים בדרך כלל כמפונקים יותר וכמי שעסוקים בעצמם". עם זאת, ברק שטיין מדגישה כי "השערות אלו הן כלליות מדי; אופיו של הילד נקבע בהמשך כתוצאה ממערך היחסים עם המשפחה ומהשפעות סביבתיות".

הנטייה להתמקד בבכור או בבן הזקונים היא טבעית. היריעה על ילדי הביניים, המכונים גם ילדי הסנדוויץ', היא מצומצצת יותר. מהסיבה הזו מעניין יותר להתמקד בהם, באופיים ובמעמדם המשפחתי. זיו סופר, יועץ אישי וזוגי שעוסק בהדרכת הורים, מסביר שלפחות מבחינת תשומת הלב של ההורים, ילדי הסנדוויץ' הם הנפגעים העיקריים. "מצד אחד אין להם את הבכורה, ומצד שני הם לא נהנים מהייחודיות של ילדי הזקונים. גם כשילד הסנדוויץ' הוא הקטן, תמיד יש לו מתחרה".

רגע לפני שאתם ממלאים עצמכם ברחמים על ילדי הביניים, כדאי לראות את חצי הכוס המלאה. "ילד סנדוויץ' גדל בבית שיש בו עוד ילדים ועם הורים הרבה יותר מנוסים", מציינת ענת אשד, יועצת להורים ולצוותים חינוכיים. "הוא מבין היטב שיש בעולמו שותפים נוספים שהוא חייב לקחת בחשבון. ניסיון החיים מאפשר לו 'לעבוד' על יחסי האנוש ולשפר את התקשורת עם הסובבים אותו.

"הבכור הוא ילד שגדל בין מבוגרים, שעל פי רוב לא מפסיקים להתפעל ממנו, להשקיע בו וגם לצפות להישגים. לעומת זאת, הילד השני כבר לא נתפס כפלא (בדקו את כמות התמונות באלבום של הילד הראשון לעומת השני), ומהרגע הראשון הוא מודע לכך שצריך להתחלק במשאבים עם שותף נוסף. אותו ילד מבין כי הוא אינו בן יחיד, אבל תמיד יחפש את המקום להיות ייחודי".

הישרדות   כידוע, ההתמודדות עם תחרות יומיומית אינה פשוטה, אך זו מסייעת בהתפתחותם של ילדים עצמאים וחזקים. "סטריאוטיפית, הילד השני מתואר כעצמאי יותר מהבכור כי הוא פחות תלוי בהורים ולומד יותר מהאח ומהסביבה", אומרת ברק שטיין. "הילדים הללו מאוד תחרותיים ועומדים טוב יותר באתגרים, כי תנאי הסביבה שלהם קשים מאלו של הבכור. עליהם להתמודד גם עם האח וגם עם ההורים. כמובן, שכל ילד 'לגופו', אבל כך נוהגים לתאר אותם". גם אשד מדגישה שצריך להיזהר מהכללות. "כל אדם בעל ערך עצמי וביטחון הוא אדם שורד, חזק ועצמאי. לפעמים אנו טועים לחשוב שכל ילד מרדן הוא בהכרח עצמאי. ילד כזה שלא משתף פעולה עלול במקרים רבים לפגוע בעצמו ובסביבתו".

ההפנמה של ההורים כי לכל אחד מהילדים יש אישיות ותכונות אופי שונות הופכת לטבעית במהלך השנים. על הורים מוטל התפקיד החשוב להעניק לכל ילד מקום בעל ערך בתוך מבנה המשפחה. כאשר הורים מתייחסים להתנהגות של הילדים כאל תכונת אופי שאינה ניתנת לשינוי, הם עושים טעות שגוררת אחריה בעיות נוספות. "להורים יש תפקיד חינוכי לא להנציח התנהגות שלילית ולאפשר מגוון אופציות", אומרת אשד. "יש משפחות שבהן התחרותיות כל כך גדולה, כך שאם לדוגמה אח אחד מנגן, האח השני ימנע מפעילות זו כדי לא להרגיש פחות טוב ממנו. המסר צריך להיות שעושים את הדברים מתוך הנאה ורצון להצליח ובלי השוואות".

הורים רבים, לעתים בצורה לא מודעת, נוטים לבנות לילדים קטגוריות שליליות, מהן קשה להיחלץ. אשד אומרת בהקשר הזה כי "כאשר ההורה מתייג את הילד, הוא למעשה מונע ממנו את האפשרות לשנות את ההתנהגות".

השוקולד בסנדוויץ'

אם אתם הורים לילדי סנדוויץ', חשתם בוודאי לא אחת את הקושי הגדול הקיים בהענקת תשומת לב מלאה ושווה לכל הילדים. רבים מילדי הסנדוויץ' לא טורחים להסתיר את רגשות הקיפוח שהם חווים לטענתם מצד ההורים. לעתים תחושת הקיפוח מועצמת כי ההורים 'קונים' את תלונות הילדים ומשתפים עמם פעולה. ההמלצה הטובה ביותר היא להימנע מנקיפות מצפון, לא לכעוס, או לפצות את הילד בצורה מיידית.

"יש לבחון כל תלונה לגופה, לחפש פתרונות, אולי להגביר את תשומת הלב או לשים גבולות, אבל לא מתוך אשמה", ממליצה ברק שטיין ומספקת טיפ נוסף שעניינו מתן כינוי או שם חיבה לילד האמצעי: "נכון שהוא לא הגדול ולא הקטן, אבל הוא יחיד ומיוחד כי הוא 'השוקולד בסנדוויץ' - הכי מתוק בין שתי פרוסות הלחם. כך למשל אמרו לי, ואני בת אמצעית. זה היה נחמד בזמנו", היא נזכרת.

כדי לגרום לילד להיות מיוחד ולא 'אח של...' חשוב להימנע מהשוואות ולבלות עם כל ילד זמן איכות. מדובר במשימה קשה כשמדובר בשני הורים עובדים, אך זו בלתי נמנעת. הורים המגדלים מספר ילדים בו זמנית צריכים לדעת לארגן את לוח הזמנים שלהם, כך שיוכלו לתת יחס ותשומת לב לכל ילד בנפרד.

על רקע הדברים המתוארים בכתבה, מבקשת ברק שטיין לתקן את הרושם המוטעה שעשוי אולי להיווצר ביחס לילד הביניים. "אני ממש לא חושבת שמיתוס הילד האמצעי אמור להיות כל כך דרמטי. לפעמים הוא מזין את עצמו מאשמת ההורים שחשים כי הם אינם בסדר".

לסיום, אשד מבקשת להציג מספר טיפים להורים לילדי סנדוויץ': "יש ליזום פעילויות משפחתיות שבהן לכל ילד יש תפקיד חיובי ופעיל; הימנעו מהשוואות; הימנעו מלהכניס ילד לנישה ("הילד הביישן", "הנשמה", "האחראי"). חשוב לחזק ולעודד התנהגויות רצויות ולהשתדל לבלות לפחות פעם בשבוע עם כל ילד בנפרד.


כל הזכויות שמורות לענת אשד