ציפיות  מוגזמות - ענת אשד

ציפיות גדולות מילדים קטנים          

מאת: ליאת עיני, כתבת דוקטורס, 25/05/08-   לצפייה בכתבה

הורים לילדים גאים מאוד בכל הצלחה של ילדיהם, ולרוב הם חשים כי זו בעצם הצלחה שלהם. תחושת הסיפוק העצמי של ההורים חזקה לעתים מהצרכים ומהעדפות של הילד. היא גם יוצרת מערכת ציפיות גבוהה שלא תמיד הילד יכול לעמוד בה. בדרך זו נמחק 'האני' של הילד לטובת הרצונות של ההורים.

הכוח להצליח

 "אחת הסיבות לכך שילדים אינם מוכנים להמשיך ולעסוק בתחום מסוים היא חוסר היכולת להתמודד עם מצב של חוסר הצלחה", אומרת ענת אשד, יועצת להורים ולצוותים חינוכיים. "כשהרף גבוה מדי הילד מרגיש שאין לו מספיק כוחות להתמודד עם הציפיות שתולים בו, ועקב כך יעדיף לפעמים להימנע מפעולה. ילד כזה הוא כמו אדם שעומד למרגלות הר גבוה וחש שאין לו מספיק כוחות פיזיים ונפשיים לטפס".

אשד מציינת כי חשוב לעשות אבחנה בין ציפיות לבין ציפיות גבוהות. "הורה שמציב רף גבוה לילד שלו, עושה זאת מתוך כוונה טובה ואמונה בתפקיד ההורי. ההורה מסיק כי בדרך זו הוא משדר לילד את האמונה בו. הוא אף חושב כי הדבקת התואר 'גאון' לילד מחזקת את רוחו ומעניקה לו כוחות. אלא שבהתייחסות לתכונות הנפלאות, יש אלמנט של החלשה. הילד מבין שמתפעלים ממנו והוא אמור לספק את הסחורה; אבל מה קורה כשהוא לא מצליח - האם גם אז ימשיכו להתפעל ממנו?".

מגשימי חלומות

עד כמה מערכת ציפיות יכולה להיות מוגזמת? נדמה כי הדוגמא הבאה של ד"ר ירדן קציר, פסיכולוג קליני ומנהל מכון קציר, ממחישה זאת: "בזמן עבודתי בארה"ב, מטופל שלי סיפר, שכילד הציפייה ממנו היתה להיות לא פחות מאשר נשיא ארצות הברית או האפיפיור. לימים הוא הפך להיות סמנכ"ל בכיר, אך סבל לאורך חייו מחרדת ביצוע ודיכאון".ד"ר קציר מבקש להסביר מה הלקח מסיפור זה: "בטיפוח ציפיות גבוהות מדי, יש להיזהר בעיקר מתחושה מצטברת ומוטעית של הילד כי האהבה הניתנת לו מותנית בדבר מסוים. לרוב, הוא הופך לבוגר בעל דימוי עצמי תנודתי. מנגד, גם למערכת ציפיות נמוכה יש השלכות מסוכנות - למשל, אותו אבא דיסלקטי, אשר אמר לי בנוכחות בנו - הוא כמוני טמבל, לא קולט"."חשוב מאוד להבהיר את התפקיד ההורי ולהבחין בהבדל בין הצורך שלנו להצליח כהורים לבין הצורך של ילדינו לבחור את דרכם לפי נטיות לבם", אומרת דסי צוראל, מרצה ומנחה בכירה במכון אדלר. "תפקיד הילדים הוא לא להיות מגשימי החלומות והציפיות של ההורים".בהקשר זה, הורים חייבים לעשות אבחנה ברורה בין התייחסות להתנהגות הילד לבין התייחסות לילד עצמו. "בחירת המילים היא משמעותית - היא מעבירה לילד איזשהו מסר", מציינת צוראל. "אני, כהורה, לא צריך להגיד: 'אתה ילד טוב כי אספת את הצעצועים', אבל אני יכול בהחלט לשים את הדגש על המעשים שהוא עושה או לא עושה".להורים יש השפעה עצומה על ההפנמות של הילד בתהליך התפתחותו, הרבה יותר מכפי שרובם חשים. "הילד מפנים ומשמר לא רק את דמות ההורה, אלא בעיקר את האווירה ההורית ואת היחס ההורי אשר במידה רבה הופך ליחס שלו לעצמו", מסביר ד"ר קציר. "לצד חיזוקים מוחשיים אפשר וצריך לתת חיזוקים מילוליים על השקעה והתמדה. ההורים צריכים לאפשר אווירה של בחירה מתוך שפע (חוגי העשרה, לימודים, ספורט ותרבות), שתסייע לילד למצוא את הכיוון שלו וכן לחוות הצלחות, גם אם הן קטנות, על רקע מאמציו הגדולים."בניגוד למציאות המודרנית שבה המקום של הילדים גובר לעתים על מקומם וסמכותם של ההורים, ורבים מהילדים מתמקדים אך ורק בפעילויות פנאי, חשוב שהמסר ההורי יהיה צפי להצלחה ולאקטיביות. במסגרת הסמכות ההורית יש להתעקש על מכסת זמן קבועה במהלך היום לצורך למידה והתקדמות, אך לצד זאת יש לקבל בהבנה כשלונות אפשריים מצד הילד", אומר ד"ר קציר.

למידה הורית                לאור מורכבות נושא החינוך והנפש השברירה של הילד נשאלת השאלה מה צריכה להיות נקודת ההתייחסות של ההורה. "על ההורים לראות עצמם כמראה של הילד שלהם", אומרת אשד. "הילד מסתכל על ההורה ולומד ממנו את ערכו. כאשר ההורה משדר לילד שהוא מאמין בו וביכולתו, הילד יוצא לחיים בתחושה של אמונה פנימית".

"הורות מצריכה ידע והבנה כדי לדעת מה אפשר לדרוש בכל שלב מהילד", מוסיפה צוריאל. "ניתן ורצוי כמובן להתייחס להצלחה ולהשתתף בשמחתו של הילד, אך יש לזכור שההצלחה היא שלו. כאשר ילד חווה כשלון, הוא אינו זקוק להטפות מוסר, אלא לעידוד. לעודד פירושו להביע אופטימיות, להפיח בו אומץ לנסות שוב ולתת אמון שבעתיד דברים יסתדרו".

ד"ר קציר: "עם כל הכבוד לאותן אמהות שקדניות העמלות ימים כלילות על הגשת עבודות עבור ילדיהן, ואף נהנות לקבל ציון כזה או אחר, חשוב לתת לילד להתמודד בכוחות עצמו גם עם הקושי, ולסייע רק היכן שנדרש".

לסיום, מספקת אשד מספר טיפים שייסיעו להורים בחינוך ילדיהם: "על ההורה ללמוד להבחין בין שבח לבין עידוד. בעידוד מדגישים את החיובי, ואין מדברים על השלילי; מתייחסים למאמץ, לעבודה, להשקעה ולא לתוצאה. נוסף על כך, מתייחסים למעשה עצמו ולא לדמות שאחראית למעשה. חשוב להציב מטרות קצרות טווח, על פי יכולתו של הילד, כל זאת כדי שיצליח וישאב כוחות מהצלחתו זו. 


כל הזכויות שמורות לענת אשד