אובדן או חיפוש דרך?  
המאמר מופיע באתר "סלונה"  _(קישור לאתר)  

לפני כ- 30  שנה כשנולדה בתי הבכורה הרגשתי אבודה.  בקושי הצלחתי להניק -  היא בקושי ישנה. הסתובבנו אתה שעות על  הידיים- התרגשתי מכל פיפס- ובעיקר הייתי חסרת ביטחון.     כשאני רואה היום את הצעירות היולדות ואת מגוון הייעוציים והיועצות ומערך התמיכה שהן יכולות לספק לעצמן (אלה שיכולות כלכלית) אני מקנאה. אילו רק הייתה מגיעה אלי יועצת הנקה – אולי לא הייתי סובלת וכואבת כל-כך.         אילו רק הייתה מגיעה אלי יועצת לשינה- אולי הייתי מאפשרת לתינוקת לישון במיטה ואולי היא גם הייתה נרדמת?  אולי?  אילו .... 

אני שומעת את הקולות הביקורתיים שאומרים שמדובר בעסק כלכלי. שתעשיית  הייעוץ לאימהות ולהורים שמשגשגת ופורחת מעידה  על אובדן דרך של ההורים- של האימהות. ואני שואלת את עצמי האמנם אובדן דרך? ואולי להיפך? אולי הדבר מעיד דווקא על מציאת דרך?  דרך לגיטימית  לקבלת  עזרה. לגיטימיות  לדבר על קושי. אולי היועצות הרבות עונות על צורך? אולי התחילו להבין שיש   כאן אוכלוסייה שלמה שמחפשת תשובות.

נפלא שאימהות מקבלות ייעוץ ותמיכה.   אני מאמינה שיש קשר בין התחזקות מעמד האישה לבין כמות התמיכה. נשים שמקבלות תמיכה לא  מוכנות להיות חסרות אונים.  רק אישה חזקה תדע לדרוש ולחפש עזרה.  מי הן הנשים שיולדות ודולה מלווה אותן?  בדרך כלל נשים שיכולות להרשות לעצמן כלכלית לשכור את הדולה. מי האוכלוסייה שפונה ליועצים למיניהם?  זו האוכלוסייה שיודעת לבקש עזרה וגם מסוגלת לכך. 

 ומה עם מי שלא יכולים להרשות לעצמם ?   חבל שקבלת ייעוץ והדרכה  זו  מותרות  של אוכלוסייה  מבוססת ועשירה.   הלוואי  שיחוקק חוק חברתי שמתחשב במשפחות הצעירות – (ובעיקר בילדים)  - וכחלק ממענק הלידה  תוצמד לכל יולדת ולכל משפחה  – יועצת הנקה- שינה – מדריכ/ה להורות –שילוו את המשפחה החדשה ב 3 השנים הראשונות.   בשנים הקריטיות.   ואולי בכך נמנע הרבה מאוד משברים זוגיים והוריים. נעזור למשפחה לגדל  את הרך הנולד- כי הרי כמו שאמרה הילארי קלינטון –"צריך כפר שלם כדי לגדל ילד" . מכיוון שהיום בחברה המודרנית כבר לא חיים בכפרים  והסבתות והדודות פחות זמינות כרשת תמיכה- לכן היום צריכים לעשות אאוטסורסינג גם למשפחה.   

הצורך בהדרכה ובליווי נובע מכך שמסתבר שהורות כדאי ללמוד. לא די באינטואיציה- ברגש – בכלים שרכשנו מהדורות הקודמים.  כדאי ללמוד הורות כי  ניתן ללמוד להתנהל נכון.  ניתן למנוע מצבים קטסטרופליים. מניעה כדי לא להגיע  להדרכה רק  כשיש קושי. מניסיוני-  רוב ההורים מגיעים להדרכה רק כשמגיעים מים עד נפש - כשהם מרגישים חסרי אונים.        

אין מה לעשות החברה השתנתה. הכללים השתנו.  כמו שאמר העוזר של ניקסון בפרשת ווטרגייט- "הממזרים שינו את הכללים ולא הודיעו לנו".     החברה המערבית היום היא חברה מודרנית / פוסט מודרנית , אבל  רוב ההורים מתנהלים  בכלים אנכרוניסטיים של  החברה הפטריארכלית.  ההורים מצפים לציות לכבוד לצייתנות. הם פועלים בשיטות  חינוכיות  של עונשים וכפייה .  הם מנסים לשלוט בילדים וחושבים שבכך הם מציבים גבולות. הם נבהלים כשהילד בפרסומת אומר: "אני מחליט על עצמי"  ומאמינים באשליה שהם יכולים להחליט על הילד.  הם ממהרים להוריד את הפרסומת- במקום ללמוד להתנהל עם ילד אסרטיבי. במקום להבין שמצוין שהילד מחליט על עצמו. והאם זה לא תכלית ההורות? לגדל ילד שמסוגל להחליט על עצמו?                

  היום על ההורים  ללמוד להיות  הורים סמכותיים. עליהם לדעת להציב גבולות בדרך אסרטיבית ולא אגרסיבית. איך עושים את זה?  איך גורמים לפעוט לאכול- להתקלח- לישון – לצחצח שיניים בדרך של שיתוף פעולה?  אפשר בלי להכריח? בלי מאבקי כוח? בלי השפלות?  מסתבר שאפשר- אבל צריך ללמוד.  רוב ההורים יודעים או  להיות נוקשים- לדרוש צייתנות- (ובכך הם חושבים שהם מציבים גבולות) - או שהם יודעים להיות בצד השני של הרצף- הורים מאוד ותרנים- "ליברליים" על גבול ההזנחה.  הורות סמכותית דורשת  ידע.  ידע בתקשורת- ביכולת לגייס את הילד לשיתוף פעולה- יכולת להקשיב ולכבד את הקצב של הילד. ידע בהצבת גבולות בדרך אסרטיבית.  זה ממש ממש לא פשוט.

לכן מצוין שתעשיית הייעוץ משגשגת.  הלוואי ויהיו עוד ועוד יועצים- ועוד ועוד משפחות שמקבלות ייעוץ.  לטובת הילדים הרכים- ולטובת פני החברה שלנו.

 


כל הזכויות שמורות לענת אשד