האם על ההורים להתערב בהכנת שיעורי הבית?

הורים רבים מתלבטים: האם לעזור בהכנת שיעורי הבית? עד כמה לעזור? עד כמה להתערב? האם  להשאיר את האחריות לשיעורים בידי הילדים? ומה קורה כשהם לא לוקחים את האחריות הזו על כתפיהם? האם להניח? ואולי בכך להזניח? 

גישת ההורים לשיעורי הבית תלויה מאוד בתפיסתם את תפקיד בית הספר-

ובתפיסתם את תפקידם ההורי: 

 לגבי בית הספר:

אם ההורים רואים בבית הספר הזדמנות המאפשרת הכנה לחיים עצמאיים - הם יעבירו את המסר וגם את האחריות לילדים.   ילדים שיודעים שהכנת השיעורים זו האחריות שלהם - לומדים להתארגן- ולמצוא את הזמנים שמתאימים להם. לא תמיד זה קל.  לפעמים שוכחים- לפעמים נזכרים בלילה - אבל בסופו של דבר באמצעות ניסוי וטעייה מגיעים למינון הנכון.   הורה שרואה את בית הספר כהכנה לחיים לא נבהל אם הילד שכח להכין את השיעורים.  כי  רק ילד שמכין מאוחר את השיעורים,ועייף בבוקר יודע מניסיון שזה לא כדאי.  רק ילד ששוכח להכין שיעורים וכתוצאה מכך הציון יורד / או שהוא מקבל נזיפה - לומד שכדאי לא לשכוח.הורה שנוקט בגישה כזו צריך להיות עקבי ובעל אורך רוח.  לא להיבהל מכישלונות ומקשיים.

אבל ישנם הורים שחשים חובה פנימית  לעזור לילדיהם בהכנת שיעורי הבית -הורים אלה יקדישו שעות בישיבה עם הילד – בחיפוש אחר חומרים מתאימים – בשינון – בתרגול ובהכנה לקראת מבחנים.הורים אלה רואים  זאת כחלק מהתפקיד ההורי שלהם.    ברור להם שההצלחה בלימודים של ילדיהם מונחת על כתפיהם. העול הוא כבד. הם חוששים להרפות. הם חוששים שאם הם לא ידאגו ללימודים הילד שלהם יכשל.  הורה כזה הוא הורה שמשקיע מתוך דאגה. הבעיה היא שבמצב הזה הילדים לא לוקחים אחריות על הלימודים. הם מפתחים תלות בהוריהם.   ישנם ילדים שאם ההורים לא יושבים איתם להכין את השיעורים הם לא יכינו.  ילדים אלה יחכו להורים עד כלות ולא יפתחו ספר. התלות שהם פיתחו היא גבוהה.

כמורה פגשתי את  הילדים שלא מסוגלים להתמודד בכיתה עם משימות פשוטות, כי הם רגילים שיש מישהו שעונה עבורם.  יש ילדים שלא לוקחים את האחריות על השיעורים שלהם – כי הם לא צריכים לדאוג – ההורה כבר דואג לכך במקום...   אפשר להגדיר את ההורה כהורה מפנק.זה הורה שאינו מסוגל לומר לא לילד. הורה שמאמין שהורות טובה היא הורות שמרפדת את החיים.הורה מפנק מאמין שהוא הורה טוב.מסתבר שבאנגלית לפנק זה  to spoil  = להרוס...הורה שפורס שטיח אדום לרגלי הילד – מנסה אומנם למנוע ממנו תסכולים- אבל מצד שני  מגדל ילד שמתקשה להתמודד – מתקשה לעמוד בלחץ ובאכזבה. הורה מפנק – יעזור לילד בהכנת השיעורים.וכשהילד יגיע לקושי מסוים – ההורה יתייצב מיד לעזור לו. 

לפני שהורים פונים לעזור בהכנת השיעורים היה כדאי שהם ישאלו את עצמם:

 מה אנחנו משיגים כאשר אנחנו עוזרים?  מה הן המטרות שעומדות מול עינינו?

אם אנחנו רוצים לגדל ילד : שיאמין בכוחות שלו,   שידע להסתדר,   שיגדל להיות עצמאי, יתכן שבעזרה שאנו מגישים לו אנחנו מעבירים לו מסר אחר..?

יתכן שילד שמקבל עזרה בהכנת השיעורים מקבל מסר שהוא לא יכול להסתדר לבד?

שהוא זקוק לעזרה ?  שיש כאן מבוגר שיודע יותר טוב?

 חווית הלימודים בבית הספר מעצבת את הדימוי העצמי של הילד. כאן הוא מתאמן  ומשפר את היכולות שלו.  כאשר הוא מגיש למורה עבודה שלא הוא הכין, אלא ההורה שלו, הוא  לומד מספר דברים:

 
1. 
שהוא  לא מסוגל  להתמודד לבד.
2. 
שהוא  חייב עזרה כדי להצליח.
3. 
יש מישהו שעושה את הדברים טוב ממנו.
4.
 שהציון הוא הדבר החשוב ביותר.  וכל  אמצעי מקדש את המטרה

 לסיכום:

שיעורי בית אינם מטרה בפני עצמה – הם  אמצעי כדי להפוך את הילדים ללומדים עצמאים - לפתח אצלם מיומנויות של לקיחת אחריות ושל פתרון בעיות.שיעורי בית הם הזדמנות מצוינת להצביע על הצדדים החזקים של הילד- לעודד אותו ולהראות לו שהוא מסוגל. שיעורי הבית יכולים להוות הזדמנות לתקשורת נכונה בין ההורה לילד – והזדמנות לצמיחה. ישנם הורים שמתעניינים ומרחיבים את תחומי הדעת שבו הילד עוסק. הם מראים לו תמונות -  ספרים ומבקרים איתו במוזיאונים.ילד כזה בדרך כלל מתעניין הרבה יותר בנושא כאשר הוא נלמד בכיתה. תמיד יש לו מה להוסיף ולהרחיב. והנושא, מטבע הדברים, הרבה יותר קרוב לליבו.בהתנהלות נכונה ניתן להעביר לילד מסר שהלימודים והשיעורים הם באחריותו. הורים צריכים להעביר לילד מסר שהם  סומכים עליו ושהוא מסוגל.בדרך כלל מסר כזה נקלט היטב ומשפיע על הילד לנסות ולהתמודד עם המטלות גם אם הן קשות.

 במידה ויש לילד קושי מסוים – ההורה נמצא שם כדי להנחות – להראות – לעודד – אבל לא לעשות במקום. ההורה חייב לחזק את רוחו של הילד. הורה שמכין את המטלות במקום הילד  לא מחזק – אלא מחליש. ילד שזקוק לתמיכה יקבל אותה. נהיה שם בשבילו. נתמוך, ננחה נעודד- ומצד שני נעמוד  על המשמר לא להיסחף ולעשות את הדברים עבורו- כי בכך אנחנו רק הורסים את תחושת היכולת.         מתפקידנו ההורים להיות בתמונה כמנחים וכמשגיחים.

אם ילד מזניח את ההתחייבויות שלו: שיעורי בית - מבחנים או חוגים - מתפקידנו לקיים איתו בירור ולעזור לו לארגן את הזמן.כדאי מאוד לשבת בנחת ולחשוב יחד. להכין רשימה של דברים שחייבים לעשות ודברים שהם בגדר של רשות ובחירה אישית. התפקיד שלנו הוא לכוון ולהדריך.  אם הדברים לא מתבצעים - מחובתנו לעזור בהצבת הגבולות. למשל: אם בגלל שילד צופה בטלוויזיה הוא לא מכין שיעורים - אל להורה להתעלם. ההורה צריך לקיים בירור ואולי גם לתקופה מסוימת לא לאפשר צפייה בטלוויזיה באופן גורף.
המטרה היא הצמיח ילדים מודעים ובעיקר עצמאים ואחראים.על  ההורים לוודא שהילד מסוגל לעשות את המשימות שניתנות לו, ואם לא - האחריות היא על ההורה לספק תמיכה ועזרה. 


המאמר פורסם באתר "בין הצלצולים" - ( לאתר לחצו כאן) 


כל הזכויות שמורות לענת אשד