תקשורת הורים- מורים 

המאמר התפרסם באתר "בין הצלצולים"(לחצו למעבר לאתר) 


אינני מחדשת  שנפער סדק במערכת היחסים שבין ההורים והמורים. ההורים של היום – אסרטיביים, ידעניים, בעלי אמצעים ובעלי קשרים, בודקים כל החלטה של בית הספר והמורה ולא מקבלים כל דבר כמובן מאליו.  עד כאן הכול בסדר.
הבעיה מתחילה כאשר ההורים מעבירים לילדים שלהם מסר (גם לא מילולי) שהם לא מעריכים את המורה.  הורה כזה עושה עוול לילד שלו.   בדרך כלל  כשהורה  מתקשה לקבל את המורה – ישפיע הדבר גם על הילד.

אם המורה נותן משימה וההורה מבטל את החשיבות שלה – הילד לא יעשה אותה – או שיעשה אותה באופן שטחי.   מי שניפגע בסופו של דבר זה התלמיד/ה.
כשההורה משדר לילד שלו שהמפגש עם המורה הוא מפגש חסר ערך –  הדבר יבוא לידי ביטוי בהתנהגות חסרת גבולות ומעצורים בכיתה. תלמיד כזה יודע שכשהוא מתנהג לא בסדר הוא מקבל גיבוי בבית. ואז מגיעים למצבים שבהם התלמיד אומר למורה שלו:    "את לא תקבעי עבורי"...  ברור שאמירה כזו שוברת מיד את הסמכות של המורה. ובמצב כזה מורה לא יכול לנהל כיתה.

אין כאן קריאה להורים  לא להיות עם האצבע על הדופק.   או לא לנסות לשנות – או לא להעביר ביקורת.
רק כאשר ההורים יבינו שקשר טוב בינם לבין המורה הוא לטובת הילד שלהם, רק אז ישתפרו היחסים. וכאשר ישתפרו היחסים אפשר יהיה לנסות ולשפר גם התנהלות והתנהגויות.                                 ההורים צריכים להבין שיש להם  ולמורים אותה מטרה. המטרה היא טובת הילד.                             הם חייבים לשתף פעולה ולשדר כבוד הדדי.  הילדים לומדים מהמבוגרים – ובעיקר  מושפעים מההורים שלהם.

יכול להיות  וקורים מצבים שבהם המורים טועים. האופן שבו פונים ההורים למורה שטעה הוא מודל עבור הילד שלהם. הורה שאינו פונה בכבוד שלא יתפלא שאח"כ הילד שלו נכנס לעימות עם המורה.   הורה יכול לעזור מאוד לשפר את מערכת היחסים בין המורה לתלמיד.  הורה שמתעניין -  שיוזם שיחות עם המורה יכול לרכך מצב של קונפליקט. הורה שמעביר מסר של כבוד למורה. מסר של אכפתיות  מסר של הערכה – ישפיע על הילד הפרטי שלו לפנות בהערכה ובכבוד.  יחסים בין מורה ותלמיד הם יחסים בין בני אדם. גם שם קיימת הדדיות.  

הורה שמוותר על קשר טוב עם המורה מוותר  על  נתח מאוד חשוב מחיי ילדו. באמצעות המורה יכול ההורה לדעת כיצד הילד מתנהל בחברת הילדים, האם יש לו קשיים רגשיים או לימודיים.  גם קושי עם המורה הוא אינדיקציה לקושי ביצירת קשרים.
ישנם מצבים שהילדים חוזרים הביתה עם ציון גרוע או הערה לא נעימה. לפעמים  בכדי להסיר מעצמם את האחריות וההרגשה הלא טובה הם מטילים את האשמה במורה.  "המורה לא הסביר- לא עזר – מאשים סתם".... וכו'.
כהורים התלונות של הילדים יכולים בהחלט להשפיע עלינו ולעורר את רחמינו/ כעסינו/ הזדהותנו..  אבל כהורים יש לנו תפקיד לראות את התמונה לאו דווקא בעיניים הסוביקטיביות של הילד. הורה בוגר ידע לקבל את הידיעה מתוך אמפטיה  והבנה למצוקת הילד.
הורה בוגר ידע ל"סנן" את האינפורמציה. וידע גם לפנות למורה לקבלת עזרה ולא לצורך עימות.
 

 כללי עשה – אל תעשה :

1. בתחילת שנה קיבעו פגישת היכרות אישית עם המורה.

2. קיבעו עם המורה את אופן התקשורת ביניכם: טלפון/ מייל/ מכתבים.

3. השתדלו לקיים עם המורה פגישת דיווח אחת ל- 3 חודשים.

4. אם באפשרותכם הצטרפו לפעילויות של הכיתה: מפגשים/ טיולים.

5. במידה וישנם נושאים שמציקים לכם – בקשו מהמורה שתתפנה אליכם בזמנה החופשי.                    טלפון הביתה בשעות הצהריים או בלילה יכול רק לקומם.

6. ידעו את המורה על אירועים שהמשפחה עוברת, הדבר יכול להשפיע על המורה לקבל תקופה של חוסר      שקט.

7. כדאי להתייעץ עם המורה לגבי דרכי טיפול בילד. בסופו של דבר ההחלטה בידיכם.

8. בהתקפות ובהאשמות לא תשיגו שום דבר חוץ מעלבון והתרחקות.

9. מומלץ להגיע לכיתה ולשתף את הילדים בתחומי העניין שלכם.  ערכו של ילדכם יעלה בעיני עצמו ובעיני       ילדי הכיתה. וכך אנו ההורים משמשים דוגמא אישית לנתינה.


זכרו: המורה הוא הפרטנר שלכם לחינוך הילד. מורה מחוזק יוכל לחזק את ילדכם.

 


כל הזכויות שמורות לענת אשד