להיות הורה סמכותי
כתבה: ענת אשד

הורים רבים מתלוננים על כך שהילדים "לא סופרים אותם" שהם לא דמויות סמכותיות עבור הילדים- שהאנרכיה שלטת, שהילדים עושים "מה שבראש שלהם" מבלי לראות אף אחד....
הטענות האלה מגיעות על פי רוב מהורים שבאים בדרישות לילדים והילדים לא מוכנים לעשות מה שהם מתבקשים, או יותר גרוע- הילדים "עושים דווקא"  להכעיס... 
בכדי לעזור להורים להיות הורים סמכותיים עלינו קודם כל לבדוק מי הוא ההורה הסמכותי.
מסתבר שהורה סמכותי הוא הורה סומך. להבדיל מהורה שולט.
ישנם הורים שטועים לחשוב שהורה סמכותי הוא הורה שולט. הורה שנותן פקודות והילדים מייד מצייתים.
מסתבר, שאף ילד- גם אם הוא בן שנתיים (ובמיוחד כשהוא בן שנתיים) לא מוכן לקבל פקודות.
ילדים מוכנים להשקיע המון מאמצים –אבל חשוב להם להרגיש שהם שותפים שווים. זה שהילד יותר חלש וקטן עדיין לא אומר שהוא מוכן להיות חייל צייתן בצבא המשפחתי.
הורים מתלוננים על כך שבדורות הקודמים ההורה רק היה מביט והילד לא היה מעז להמרות את פיו.ואילו עכשיו ההורה מתחנן והילד "לא שם פס.." .
מה שקרה הוא שבדורות הקודמים ההורה שלט בילדים בכוח העונשים והאיומים.
כיום כשאסור להרים ולהכות – מתקשים ההורים לגרום לילדים לשתף פעולה מרצונם החופשי.
כיום התפקיד ההורי הוא הרבה יותר מסובך.
הילדים מבקשים להבין. מבקשים לקבל הסבר הגיוני לכל פעולה שהם עושים. מבקשים שיתחשבו בצרכים שלהם- ומבקשים גם לבחור.
קשה להורים שגדלו בבתים פטריאכליים להתחיל ולנהוג בשיוויון ושיתוף. זה קשה גם בזוגיות.
הורה שרוצה להפוך ולהיות הורה סמכותי חייב להבין שהוא לא יכול יותר להיות נוקשה אבל מצד שני אסור לו גם להיות ותרן וליברל יותר מדי.
על ההורה להבין שעליו לשמור על גבולות.
מדוע חשוב להציב גבולות?
הגבול מטרתו לשמור על הילד נפשית וגופנית. ילד שההורים לא מעמידים לו גבולות מרגיש שהכול מותר- שהכול פרוץ.כמו לגור בבית בלי קירות- במדבר.
הילד עלול להרגיש שהוא מאוים. שאין מי שיגן עליו, כי ההורים לא נמצאים שם כדי לשמור עליו.
הוא עלול לגדול ולהיות ילד חרד.  או לגדול ולהיות ילד אלים.שאלת הגבולות היא לא שאלה של גיל אלא שאלה של מצב. ברגע שקיים מצב שבו הילד מתקרב למקום של פגיעה  -
על ההורה להיכנס ולהציב את גדר הביטחון.גבול קיים כדי להגן- להזהיר שמעבר לגבול לא בטוח- או שאתה תיפגע או שתפגע באחר.
הורה שלא מציב גבולות לילד מעביר לו מסר: "אין בעיה שתיכנס לצומת כשדולק הרמזור האדום" ובכך הוא עלול לגרום לילד נזק.
 ישנם הורים שמתקשים להציב גבולות
א.       כי קשה להם לסרב לילד.
ב.         או כי הם לא יודעים להציב גבולות.


א.       ההורים שמתקשים לסרב לילד ולהציב גבולות.
אלה הורים שמאמינים שהתפקיד ההורי שלהם הוא לגרום לילד להיות מאושר-  ולילד מאושר לא אומרים לא כי אז הוא הופך להיות ילד לא מרוצה. אלה הורים שמאמינים שמתפקידם לספק לילד את כל הרצונות שלו.הורה טוב מבחינתם הוא הורה "שמוריד את הירח" עבור הילד.  
הורה שלא מסוגל לראות ילד מתוסכל- כועס – ולכן הוא מרשה לילד לעשות ככל העולה על רוחו.

ב. הורים אחרים מתבלבלים בין גבולות לבין שליטה.
מבחינתם אם הם אומרים לילד לעשות משהו והוא מסרב אז יש להם ילד "שאין לו גבולות".   
בדרך כלל סירוב של ילד למלא אחר ההוראות  נובע מחוסר רצון לשתף פעולה עם  ההורה.
 מדובר  בעימות- במאבקי כוח ושליטה ולאו דווקא בגבולות.
 ילד כזה אומר:"אתה פוקד עלי לעשות משהו ואני לא מוכן..."
השאלה החשובה שעל ההורה לשאול את עצמו- מדוע ואיך הגענו לכך שהילד שלי לא מוכן לשתף איתי פעולה???

איך מציבים גבולות?

על ההורה להחליט אם הוא הורה שולט או הורה מחנך= משפיע.

 1.       כשילד לא מתייחס- עושה "דווקא" ויש איתו הרבה עימותים רצוי וכדאי לבדוק מה המניעים של הילד. בד"כ הסיבות לעימותים הם לא בגלל הבקשה/הוראה אלא בגלל היחסים. כשהיחסים טובים הילד בדרך כלל עושה את מה שמבקשים ממנו.                                   כשילד אומר להורה "לא רוצה" הוא אומר "איתך אני לא משתף פעולה..."  זה לא נולד ביום אחד.    יש כאן היסטוריה של יחסים גרועים.
ההורה צריך להבין שהילד לא ידע לצאת מהמערבולת שאליה הם נכנסו. ההורה הוא המבוגר האחראי ועליו האחריות לגרום לשינוי ביחסים.

 2.       במקום לנסות ולשנות את ההתנהגות של הילד על ההורה לשנות את התגובות שלו עצמו. יש כאן מעבר מניסיון לשלוט בילד לעבודה על שליטה עצמית של ההורה. זו עבודה לא פשוטה ודורשת הרבה כוחות נפש.

לדוגמא:  אם הילד מדבר לא יפה אל ההורה. במקום לתת לילד הוראה לדבר אחרת- על ההורה להעביר לילד מסר: "כשמדברים אלי לא יפה אני לא עונה..."   במקרה כזה ההורה משמש דוגמא להצבת גבולות. הוא מלמד את הילד איך הוא צריך להגיב כשמתנהגים אליו לא יפה. כך ההורה הופך להיות הורה מחנך ומשפיע במקום הורה שולט.                                                                                                      
  דוגמא נוספת:  הילדים רבים ביניהם ליד השולחן בארוחת הערב. במקום לנסות ולהפסיק את המריבה – ההורה אומר: "לא נעים לי לאכול כשרבים לידי- קם ועוזב את השולחן" סביר להניח שהמריבה תיפסק. וגם אם לא- הילדים קיבלו מסר מההורה שהוא לא מנסה לשלוט עליהם אלא הוא מנהל את עצמו.


 מה עושים כשילד לא מתייחס לגבולות?

כשילד לא מתייחס לגבולות הוא מעביר מסר. בדרך כלל הבעיה היא לא בגבול עצמו אלא במערכת היחסים עם ההורה.  אם ילד רץ לכביש יש כאן 2 אפשרויות: 1. שאין לו עדיין שיקול דעת .שהוא לא מבין את הסכנה- ואז על ההורה פשוט לאחוז בו ביד ולא להרשות לו לרוץ לכביש.  אפשרות שנייה היא שהילד מסתכן בכוונה כדי לקבל הרבה מאוד תשומת לב- כדי להדאיג את ההורה. במקרה כזה על ההורה בשלב הראשון לאחוז בילד ולא להרשות לו לפגוע בעצמו- ובשלב השני לבדוק מדוע הילד מסתכן? מדוע הוא זקוק לכך?
זה כמו עם חגורת הבטיחות. בד"כ לגבי החגורה אין ויכוח. זה ברור לא נוסעים אם לא חגורים.
על פי רוב כשהגבולות מאוד ברורים להורים הם גם מאוד ברורים לילדים.
כשההורים לא מעבירים מסר חד משמעי הילד מבין שמותר לו.

אם בגן המשחקים הילד מכה ילדים אחרים – הורה שמציב גבולות באופן נכון- אוחז בילד ומרחיק אותו מהמקום.  בפעם הבאה כשהילד ירצה לשחק עם ילדים אחרים הוא יבין שאסור לו להרביץ.
תיכוניסט שיוצא לבילוי ומתברר שהוא נוהג לאחר שהוא שתה משקאות אלכוהוליים לא יקבל שוב את הרשות לנהוג במכונית כדי שהוא לא יפגע בעצמו.

הנחת היסוד של התיאוריה האדלריאנית היא שהילד רוצה לשתף פעולה. הוא רוצה להרגיש חלק מהמערכת המשפחתית.  


הנחת היסוד השנייה היא שכאשר הילד מסרב לשתף פעולה זה לא בגלל המשימה שניתנת לו אלא בגלל הדרך שבה היא נמסרת.

ילדים כמו בסיפור המיתולוגי "פרח לב הזהב"  מוכנים ללכת מעבר להרי החושך כדי להביא תרופה מצילת חיים להורה האהוב. אבל כשמבקשים מהם לא לקפוץ על הספא בסלון /או לצחצח שיניים/ ואו לא לצעוק   וכ' ..

הם  "לא שומעים"  "לא מגיבים" "לא נענים לבקשה"  וממשיכים לעשות ככל העולה על רוחם.

את ההורים הדבר כמובן מרגיז/מעצבן/ מוציא מהכלים.  ההורים מרגישים  ש"לא סופרים אותם" שהילד "מעניש"  או "עושה דווקא"  ואז הם מנסים להחזיר להם את "הסמכות" כלומר- ללמד את הילד לקח. להראות  לו מי הקובע בבית. מי החזק. מי המחליט ולמי הוא צריך לציית...
השיטה שההורים משתמשים בה כדי ללמד את הילדים לקח היא  בדרך כלל  או למנוע מהילד משהו או לקחת ממנו.
למנוע ממשהו שהוא אוהב : "לא נקנה לך ..." "לא תקבל..." "לא נלך לגינה..."  
לקחת ממנו משהו שהוא אוהב:  לקחת ממנו את המשחק האהוב- את הטלויזיה- את החוגים- וכ'...
ילד שלוקחים ממנו או לא נותנים לו מרגיש:מושפל/כואב/ רוצה לנקום...   אז היחסים רק מסלימים והילד שסרב "בקטן" מתחיל לסרב "בגדול"  כשההורה זקוק לעזרה אמיתית  "תשמור על האח התינוק.."  "תנקה", "תסדר"   הילד מתבצר ודווקא כנקמה "לא שומע"  ולא משתף פעולה.

המסקנה אם כן :
1. עונשים בדרך כלל לא עוזרים - רק מחמירים מצב ומדרדרים יחסים.
2. לפני שמגיבים רצוי לבדוק מה קדם לאירוע.
 ובדרך כלל מה שקודם לאירוע זו תקשורת לא נכונה. תקשורת של פקודות של  "תלך- תביא- תבוא- תיקח.."     אף אחד לא אוהב לקבל פקודות. בכל גיל!

רק אם ההורה יבין שהילד שלפניו הוא לא בובה על חוט- לא חייל צייתן- שצריך להתייחס אליו בכבוד- לבקש – לתת אופציות לבחירה- רק אז ההורה יחווה ילד משתף פעולה.

לגבי התגובה הנכונה והסמכותית :
הורה סמכותי הוא לאוו דווקא הורה שמצייתים לו:  
 "אתה תעשה מה שאני אומר...".   אלא הורה ששולט בתגובות שלו.   
הורה צריך להגיב בהקשר הנכון. לדוגמא:
הורים יוצאים למסעדה והילדים מתפרעים.
הורה שולט : מנסה להשתיק את הילדים. מאיים – מבקש – מתחנן- צועק- כועס.
אולי הילדים יפסיקו ואולי לא.  
הורה סמכותי :  מודיע שהארוחה במסעדה הסתיימה- קם ונוסע.
מה עם הכסף ששולם עבור הארוחה? אני ממליצה  להתייחס לכך כאל שכר לימוד.

לסיכום:
הורה סמכותי הוא הורה מחנך ומשפיע ולא הורה שתלטן.
כדי להיות הורה סמכותי על ההורה:

1.לטפח תקשורת מכבדת- שיש בה הרבה הקשבה ושיתוף.
2.לא לתת פקודות- אלא לאפשר הרבה בחירה.
3.במקום לנסות לשלוט בילד- לשלוט בתגובות ההורה.
4. במקום להעניש - להגיב בתוצאה הגיונית. תוצאת הקס"ם =  הגיונית/קשורה/סבירה               ומלמדת.


הרבה נחת מהילדים- ענת אשד 

כל הזכויות שמורות לענת אשד