גמילה מחיתולים - הדרכה להורים


השלב שבו הילד נגמל מהטיטולים הוא שלב המעבר מתינוקות לילדות. כשהילד מרגיש שהוא מסוגל לשלוט בצרכים- כשהוא מתחיל להיות מודע לגוף- כשהוא מקשיב לאיתותים של הגוף שהגיע הזמן להתיישב על הסיר או בשירותים- זה הזמן שבו הוא אומר לעצמו אני כבר עצמאי - אני לא זקוק שיחליפו לי- אני יודע ומכיר את הגוף שלי מספיק טוב כדי לדעת אם אני צריך להתרוקן. אני כבר לא תינוק. אני בשליטה על עצמי!!!

כעיקרון- כדי שילד יוכל להתחיל לשלוט בצרכים הוא צריך להרגיש תחושת יכולת ורצון להתבגר!
ישנם ילדים שמתקשים להיגמל והנושא הופך לבעייתי.
ניתן למפות את הבעייתיות ב 2 היבטים :
1. הרצון- או בעצם חוסר הרצון - של הילד לגדול ולהיות עצמאי ושולט בצרכים.
2. תחושת המסוגלות והיכולת של הילד לשלוט בצרכים.

לגבי הרצון לגדול ולהיות עצמאי:
ישנם ילדים שלא מעוניינים לגדול. אלה ילדים שלמדו שלא כדאי להם להיות בוגרים- כל ילד וסיבותיו עמו:

לפעמים תהליך הגמילה מתרחש במקביל להצטרפות תינוק/ת למשפחה. הילד קולט שהתינוק מקבל הרבה תשומת לב וטיפול ומגיע למסקנה (השגויה) שרצוי וכדאי להישאר תינוק-"כי אז מטפלים בי. "
ישנם ילדים שלא מעוניינים להפוך להיות עצמאיים כי הם רגילים לקבל שירותים מההורים. אלה הילדים המפונקים שרגילים שמטפלים בהם ועושים עבורם- ומבחינתם להתחיל לדאוג לעצמם זו ירידה ברמת החיים.
ישנם ילדים שמעדיפים להישאר עם החיתול כי כך הם מקבלים המון תשומת לב גם מההורים וגם מהצוות החינוכי בגן. חשוב לזכור שגם תשומת לב שלילית היא תשומת לב. גם אם ההורה כועס על הילד המרטיב – זהו עדיין הורה שנותן המון התייחסות לאירוע.
וישנם ילדים שמרטיבים כי הם כועסים. אלה הילדים שמרגישים שהמבוגרים סביבם שולטים בהם- ובכך שהם מרטיבים או מתאפקים הם כאילו אומרים:"אתם יכולים לשלוט בי בכל דבר- אבל בגוף שלי אני שולט...."

לגבי תחושת המסוגלות והיכולות של הילד לשלוט בצרכים:

כדי שילד יצליח להיגמל הוא קודם כל צריך להיות בשל לגמילה. לפעמים הורים מתחילים לגמול את הילד מוקדם מדי –ואז תחושת התסכול הגדולה של ההורה ושל הילד היא מתכון לכישלון. העיתוי המתאים הוא השלב שבו הילד מתחיל לרצות לעשות דברים לבד- לרצות להיות בוגר ועצמאי. בסביבות גיל שנתיים רוב הילדים מפסיקים לרצות להיות תינוקות. הם רוצים להרגיש שהם גדולים- וניתן לגייס את הרצון הזה כדי שיעזור להם להיגמל.
כדי שילד יצליח לשלוט בצרכים- ובהתנהלות לפני העשייה- הוא צריך להשקיע בכך הרבה אנרגיה וכוחות.
כדי שילד ירגיש אנרגיה וכוחות הוא צריך להיות פנוי רגשית- ובעל תחושת ערך. ככל שילד מרגיש יותר מוערך- כך הוא יכול למצוא כוחות בשליטה בגמילה. תפקיד ההורה לתת לילד לחוות הרבה חוויות של הצלחה. ובכך לחזק אותו.

המלצות אופרטיביות:
כדי שתהליך הגמילה- (וההתבגרות) יצליח על ההורים להעביר לילד שני מסרים חשובים:
1. כדאי להיות בוגר ועצמאי.
2. אתה מסוגל להיות בוגר ועצמאי.

המלצות אופרטיביות לשלב טרום הגמילה:

על ההורים להיות רגישים לעיתוי. (בסביבות גיל שנתיים- שנתיים וחצי)

כשמחליפים לילד את החיתול צריך לומר לילד- :"איזה ילד בוגר אתה- להזכיר לו שהוא עשה דברים חיוביים בלי קשר לצרכים (כדי לחזק את תחושת היכולת ) ולהוסיף - יהיה נחמד אם בפעם הבאה כשתעשה בחיתול תגיד לי כמו ילד בוגר שעשית..."
השלב הבא- כשהילד מבקש להחליף את החיתול הרטוב: "איזה יופי ששמת לב שיש לך חיתול רטוב- זן ממש התנהגות בוגרת שבאת לבקש.... נפלא! – תרצה שאעזור לך להחליף את החיתול?"
אסור שכשמחליפים את החיתול- לתת לילד הנחיות ופקודות של : "התכופף- הורד- לבש..." וכ'. אלא להיות שם יותר כמלווים. צריך מאוד להיזהר ולא ליפול למלכודת של טיפול בילד כאילו הוא בובה וההורה מוריד ומלביש- אלא לעשות את הדברים בשיתוף עם הילד. "תראה איזה יופי אתה מוריד / עוזר להוריד את החיתול...:
להרבות בבקשות ובעידוד – ולא בהנחיות: "תרצה לזרוק את החיתול לפח האשפה?" "איזו התנהגות בוגרת...!! כל-הכבוד"
צריך לומר לילד כל הזמן מה צפוי ממנו כבוגר: "עוד מעט תהיה בוגר וגדול ותעשה בסיר כמו כל הגדולים..." "תרצה לעשות בסיר כמו בוגר?" "עוד מעט תהיה בוגר ותבקש מאמ/אבא לשבת בשירותים..."

ילד שישתף פעולה בשלב של הטרום גמילה- כשהוא עוד עם החיתול- סביר להניח שירגיש תחושת ערך ותחושת יכולת להמשיך לגמילה...

שלב הגמילה-

ממליצה להוריד את החיתול לאחר שמקבלים את ההסכמה של הילד לכך שכשהוא ירצה הוא ייגש לסיר. סביר להניח שהילד ירצה להרשים את ההורה ויסכים להצעה.
במידה והילד לא מסכים – לא לכפות עליו. לומר לו שכשהוא ירצה להוריד את החיתול אתם תשמחו. לחזור ולהציע אחרי שבוע. במהלך השבוע לחזק שוב את הרצון של הילד לשתף פעולה.
אם יש התנגדות עזה מהצד של הילד זה אומר שצריך לחזור על השלב של טרום הגמילה –לחזק – לעודד וליצור אצל הילד מוטיבציה לשיתוף פעולה.
כפי שכתבתי- תחושת הערך והיכולת של הילד היא המפתח להצלחת התהליך. זהו שלב שדורש מההורים להרבות בעידוד. "כל הכבוד לך שבאת לבקש לשבת על הסיר"
זהו שלב שבו הילד עלול להתקדם 2 צעדים קדימה ולסגת. חשוב לגייס בתקופה הזו הרבה מאוד סבלנות.
במידה ויקרו פספוסים לומר לו "זה קורה ושום דבר נורא לא קרה.."
בתקופת הגמילה רוב ההורים מתמקדים בעשיית הצרכים. ממליצה להורים להרבות בחיזוקים ובהתייחסות ליכולות של הילד – לתרומה שלו לבית- להתנהגותו הבוגרת- בלי קשר לצרכים. היחס צריך להיות רק 20% התייחסות לצרכים – ו- 80% התייחסות לעשייה האחרת.

לזכור שאם הילד לא מצליח לשלוט בצרכים – צריך לבדוק מה קורה במהלך היום בלי קשר לגמילה.

לגבי הרטבת לילה:

ההמלצה שלי היא לדבר עם הילד לפני השינה על הדברים הטובים שהוא עשה במהלך היום. לנסות להטעין אותו בכוחות ובאנרגיה. ככל שתחושת הערך שלו לפני השינה תגדל- כך תגדל היכולת שלו לשלוט בצרכים ולהיפך.

במידה והילד הולך לישון מתוסכל- כועס- עצבני- סביר להניח שבאותו הלילה הוא ירטיב. ישנם שמאמינים שהרטבת הלילה נובעת מבעיה פיסית כלשהי. מניסיוני בעבודה עם הורים לילדים שהרטיבו בלילה- כשההורים שינוי את ההתנהלות עם הילד במהלך היום- כשההורים – עודדו- שיתפו- טיפחו את התקשורת- הם לשמחתם ולהפתעתם- הילדים הפסיקו להרטיב.

ככל שהילד ירגיש יותר מוערך – שותף- יכול- כך הגמילה תעשה ביתר הצלחה.

כל הזכויות שמורות לענת אשד